בזמן שגישור הפך מזמן לסטנדרט בעולם המסחרי, דווקא בתחום המשפחתי הוא עוד נתפס כחלופה פחות מובנת מאליה. אבל מה קורה כשהוא נכנס לתמונה – ואיך זה משפיע על הלקוח ועל עורך הדין?

האם הגישור המשפחתי יזכה לאותה תנופה ופריחה כמו הגישור המסחרי? 

עורכי דין המייצגים בסכסוכים משפחתיים  מכירים היטב את הדינמיקה: לקוחות מגיעים מתוך סערת רגשות, סכסוכים אישיים הנשענים על מטענים של שנים רבות, בעצימות הכי גבוהה, וכמובן ציפייה לקבל תשובות חדות וברורות. אלא שהמערכת המשפטית לא יודעת לתת מענה מהיר או מותאם אישית, וההליך עצמו מחריף את השבר המשפחתי.

ברמת הפרקטיקה הגישור התבסס כבר מזמן כדרך מקובלת ליישוב סכסוכים מסחריים. חברות וארגונים הבינו מהר מאוד את הערך: פתרון יעיל, דיסקרטי ומהיר שמאפשר לשמור על יחסים עסקיים ולהמשיך קדימה. וגם כולם מבינים שמדובר בעסקים, ולכן השיח התועלתני, הרווחי, המספרי, הניהולי והחוזי הוא חלק מהמהות של העשייה שלהם. 

כשמדובר בסכסוך משפחתי, מדובר בצדדים ״שנקלעו״ להיות לקוחות, בלי שבחרו בזה מתוקף תפקידם. והשיקולים הכספיים שזורים תמיד בשיקולים הרגשיים. אולם בתחום המשפחתי, שם המטענים הרגשיים כבדים הרבה יותר, הגישור נכנס לתמונה בשלב מאוחר יחסית. אבל מעניין לראות כיצד בשנים האחרונות הוא צובר תאוצה גם כאן ויש לו יתרונות מובהקים – הן בשל החיסכון בזמן ובעלויות; הן משום שהוא מאפשר לבני המשפחה לקחת את השליטה בידיהם ולסלול את הדרך להמשך חייהם; והן משום שהוא מאפשר פתרונות משוכללים יותר מהפתרון המשפטי הצר; ופתרונות משוכללים, חובקי אינטרסים ושיקולים, זה מה שאנחנו כמעט תמיד צריכים במקרים מסוג זה. 

ולא פחות חשוב מכך בסכסוכים משפחתיים: פתרונות וההסכמות שיחזיקו מעמד לאורך זמן.

כך למשל, בגישור לגירושין הצדדים עוברים תהליך של בירור רצונם וחזונם לעתיד החדש, ותכנון הצעדים בדרך לשם, לעומת הליך משפטי שנובר בעבר בניסיון לייצר ״נוסחת צדק״.  כשהאמת היא, שכאשר יש ילדים מעורבים, אי אפשר לנצח. והאמת היא שמומלץ לא לנצח  בנוק אווט, ולהביס את הצד השני. 

הלקוחות לא תמיד מכירים מספיק את האלטרנטיבה של גישור, ובמרבית המקרים הם מגיעים כה טעונים בשלב זה – שהרעיון של דיאלוג סביב שולחן, למציאת פתרון שגם הצד השני יצא ממנו מרוצה, לא נראית מושכת בעיניהם. 

אולם היתרון שבגישור עבורם (וגם עבור עורכי הדין המייצגים) הוא ברור: ההסכמות שמתגבשות בגישור מתורגמות להסכמים משפטיים מחייבים, עם תוקף מלא בבית המשפט, אך הן מתקבלות מתוך בחירה חופשית של הצדדים. כך נשמרת תחושת שליטה אצל הלקוח, לפתרונות 

ברי קיימא ארוכי טווח. ועורך הדין נתפס כמי שהוביל אותו אל פתרון יצירתי, יעיל ואנושי יותר, שכל כולו לטובת הלקוח, ולעיתים פתרון שהוא אף בגדר הבלתי יאמן (למשל אחים שלא דיברו כבר שלוש שנים וחזרו להיות בקשר, או זוג הורים שלא האמינו שלעולם יוכלו לסלוח עושים חגים ביחד).