מכשיר התובענה הייצוגית הוא מכשיר מיוחד וחריג, שמאפשר לאדם אחד להגיש תביעה לבית המשפט ולבקש לייצג במסגרתה קבוצה גדולה של אנשים, שלעיתים אפילו אינם מודעים לעצם קיומה של התביעה. בתי משפט מאפשרים שימוש בהליך חריג כזה רק במקרים מתאימים, בעיקר כאשר מדובר בקבוצה גדולה של אנשים שקשה לאתר ולארגן אותם להגיש תביעות אישיות, במקרים בהם הנזק לכל אחד מהם הוא יחסית קטן ואינו שווה את עלויות ניהול ההליך בבית המשפט.

לאחרונה נדרשו בתי המשפט לשאלה האם ניתן להגיש תביעה ייצוגית במקרים בהם מדובר בפרויקט בניה שמבוצע על ידי קבלן, כאשר הרוכשים טוענים לאיחור במסירת הדירות. האם אחד הרוכשים יכול להגיש תביעה ייצוגית ולבקש לייצג בה את כל רוכשי הדירות בפרויקט ולתבוע עבורם פיצוי? הטענה הבסיסית של התובעים היא שמדובר באותו פרויקט ואותו איחור ולכן אפשר לנהל הליך מאוחד בשם כולם.

בתביעה ייצוגית מתעוררת תמיד גם שאלת הנזק שנתבע עבור חברי הקבוצה: בתביעה רגילה, אדם זכאי לתבוע פיצוי בגובה הנזק האמיתי שנגרם לו, שאותו עליו להוכיח בבית המשפט. לגבי איחור במסירת דירה שנרכשה מקבלן, ישנו חוק מיוחד שמקל על רוכשי הדירות בנשוא הוכחת הנזק. החוק פוטר אותם מהצורך להוכיח את הנזק שנגרם בפועל ומזכה אותם בפיצוי על פי מנגנון מיוחד שנקבע בחוק: אם האיחור הוא מעבר ל- 11 חודשים, אזי על כל חודש איחור נוסף (החל מהחודש ה- 11) הפיצוי יהיה בגובה 150% מדמי שכירות של דירה דומה; עבור תקופת איחור שבין 5 ל- 10 חודשי איחור, הפיצוי הוא 125% מדמי השכירות; ועובר ארבעת חודשי האיחור הראשונים, הפיצוי הוא בגובה 100% מדמי השכירות.

רוכש דירה רשאי לבחור בין תביעה לפיצוי "סטטוטורי" כזה (פיצוי שנקבע בחוק) לבין תביעה של הנזק הממשי שנגרם לו. הנוחות במסלול התביעה לסכום הפיצוי שנקבע בחוק היא שהוא פוטר את הרוכש מהצורך להוכיח את נזקיו וגם מוסיף מקדם של תוספת פיצוי מעל דמי השכירות הרגילים. מנגד, בחירה במסלול כזה אינה מאפשרת לרוכש להוסיף ולתבוע נזקים אחרים או נוספים. כלומר, סכום הפיצוי שנקבע בחוק ממצה את כל תביעותיו של הרוכש לגבי האיחור. כל רוכש צריך להחליט עבור עצמו איזה מסלול מתאים לו.

תובעים שמבקשים לאפשר להם לנהל תביעה ייצוגית בשם כלל הרוכשים, מטבע הדברים בוחרים במסלול הפיצוי הסטטוטורי (שקבוע בחוק), על מנת להימנע מהצורך להתמודד עם ההיבטים האינדיבידואליים של נושא הוכחת הנזק. אבל חוק התובענות הייצוגיות קובע במפורש, כי במסגרת תביעה ייצוגית לא ניתן לתבוע פיצוי סטטוטורי, כלומר פיצוי אחיד שנקבע בחוק. אחד הטעמים כך הוא, כי לכל אדם יש זכות לבחור איזה נזק לתבוע, ואם נאפשר לאדם אחד להגיש תביעה ייצוגית לפיצוי סטטוטורי, למעשה ניתן לו את הכוח להחליט מראש עבור כלל הרוכשים באיזה מסלול פיצוי הם בוחרים. אין זה ראוי לאפשר לתובע ייצוגי אחד לקבל החלטה כזו עבור כלל רוכשי הדירות. טעם נוסף לכך הוא שמכשיר התביעה הייצוגית הוא מכשיר דראסטי מעצם טיבו כלפי הנתבעת, ולכן אין זה ראוי לשלב אותו ביחד עם מנגנוני פיצוי אחיד שנקבעים לעיתים בחקיקה, שגם הם, כמו בענייננו, כוללים פיצוי "אוטומטי" שעולה על שיעור הנזק האמיתי.

לשיקול זה מתווספת העובדה שהפיצוי שנתבע בדרך כלל כתוצאה מאיחור במסירה הוא משמעותי ולכן לא מתעורר הקושי שמכשיר התביעה הייצוגית נועד לפתור אותו – קיומה של קבוצה גדולה של ניזוקים, שהפיצוי שנתבע על ידי כל אחד מהם הוא קטן, ולכן קיים סיכון שלא תתבצע אכיפה ראויה של החוק, בגלל חוסר הכדאיות בהגשת תביעות פרטניות.

תביעה מסוג זה (בקשה לאישור תביעה ייצוגית) הוגשה לאחרונה כנגד חברה קבלנית גדולה שמיוצגת על ידי משרדנו. הגשנו לבית המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף והסברנו כי מכשיר התביעה הייצוגית אינו מתאים לשימוש בתביעות מסוג זה מכלל הטעמים הנ"ל (כמו גם טעמים נוספים). בית המשפט המחוזי בתל אביב סבר כי יש טעם ממשי בטענות שהעלינו וביקש מהתובע להתייחס אליהן ועד אז עיכב את בירור ההליך. בגלל המלחמה שפרצה בינתיים, הנושא עדיין לא הוכרע.

במקביל, בימים אלה פורסם פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק אחר (ת"צ (מחוזי ירושלים) 2363-04-25 חנוך העניך אירנשטיין נ' י.ש. דר נכסים בע"מ, כב' השופטת תמר בזק רפפורט) שגם בו נדונה שאלה דומה. בית המשפט התבקש לאשר תביעה ייצוגית בטענות לאיחור במסירה בפרויקט בניה שכולל 310 דירות. הבקשה לניהול תביעה ייצוגית נדחתה מטעמים דומים. בין היתר נקבע כי לפי חוק התובענות הייצוגיות לא ניתן לתבוע פיצויים סטטוטוריים במסגרת תובענה ייצוגית וכי אין זה ראוי לנהל הליך ייצוגי במקרים בהם מדובר בסכומי תביעה גדולים עבור כל רוכש דירה, בנסיבות בהן אין מניעה להגיש תביעה רגילה. כך שמדובר בפסיקה חדשה שמאמצת למעשה את טענותינו.

ההליך המשפטי המתואר בכתבה לעיל מנוהל במשרדנו על ידי עורכי הדין אלי שימלביץ', ניצן אפגין, עדי קבלו וחן אייזנברג.