האם הפרדה רכושית אשר נקבעה בהסכם ממון מגינה על זכות הירושה של ילדי הצדדים?
בכנס ההעברה בין דורית בחברות משפחתיות אשר ערכנו ב 14/09/2025, עלה נושא המתח בין הסכם ממון לצוואות.
כדי להמחיש את הדברים, הנה סיפור קצר:
משה ויעל הכירו בגיל 60. שניהם צברו רכוש ולשניהם היו ילדים מנישואים קודמים. תוך זמן קצר הם עברו לחיות יחד בביתה של יעל. יעל שמעה בעצת ילדיה וערכה יחד עם משה הסכם ממון. ההסכם קבע שכל אחד מהם הבעלים הבלעדי של הרכוש שלו – הכספים בבנקים ובתיקי ההשקעות, כל אחד הבעלים בדירה הרשומה על שמו. בני הזוג הוסיפו סעיף מיוחד שקבע שלמשה לא יהיו זכויות בדירה של יעל, למרות שהם חיים בה ואפילו אם משה ישקיע כספים בשיפוץ הדירה. הם פתחו חשבון בנק משותף אליו הפרישו סכום קבוע לכל צרכי מחייתם המשותפת וקבעו מפורשות שרק הכספים בחשבון הזה, יהיו משותפים. כל היתר – יהיה נפרד. גם הכנסותיהם וגם הוצאותיהם. בני הזוג פנו לבית המשפט אשר אישר את ההסכם.
עוד נקבע בהסכם הממון שכל אחד מבני הזוג יהיה רשאי לערוך צוואה כראות עיניו, אולם בני הזוג לא ערכו צוואות.
לאחר שמשה נפטר, יעל הגישה בקשה למתן צו ירושה אחריו וביקשה לרשת מחצית מרכושו. ילדיו של משה התנגדו, בטענה שהסכם הממון קובע כי אין ליעל זכויות ברכושו של אביהם.
הסכם הממון מתייחס למצבם הרכושי של בני הזוג בחייהם וקובע מה זכויותיו של כל אחד ברכושו של השני. אולם, הסכם ממון אינו מהווה צוואה. על כן, רכושו של משה – הוא שלו בלבד. ליעל אין זכויות ברכוש זה מכח חזקת השיתוף והיא אינה זכאית ל"איזון משאבים" מרכוש זה. אולם, שעה שמשה נפטר, הרכי שהרכוש שלו מחלוק לפי הוראות צוואה ובהעדרה – לפי הוראות חוק הירושה.
יעל היתה בת זוגו של משה ועל כן, בהעדר צוואה היא זכאית לרשת מחצית מרכושו
אילו משה היה עורך צוואה וקובע הוראות אחרות, המצב היה אחר.
(למתעניינים כדאי לקראו את פסק הדין שניתן בת.ע. (קריות) 24830-10-23, ל.נ. נ' האפ"כ (25.5.2025).