גישורי ירושה, וגישורים בתחום העברות בין דוריות בכלל, הם מתחומי הגישור האהובים עלינו. הם כורכים קונפליקטים רגשיים בדרגת העצימות הגבוהה ביותר, דווקא כיוון שמדובר בבני משפחה, יחד עם סוגיות מסחריות כלכליות לעיתים בסדר גודל משמעותיים. והשניים נכרכים זה בזה באופן שדורש עבודת פרימה של האחד עבור השני, לכל אורך התהליך. לא ניתן להגיע לפתרון רציונאלי של הנושאים הכספיים לפני שמסירים עקבות רגשיות, ולא ניתן לרכך את העלבון הרגשי בטרם מוסדר העוול הכלכלי.

דם סמיך ממים. ולכן המוטיבציה המוגברת שלנו להשכין שלום בתוך המשפחה.

לאחרונה קיימנו ישיבת פסגה בדרך לסיומו של הליך גישור משפחתי בין אחים שמצויים בנתק כבר כמה שנים.

הרקע למחלוקת היה סיוע כספי לא שוויוני שהעניקו ההורים במהלך השנים לילדים, ותחושה של חלק מהאחים כי האח הקטן זוכה ליחס מועדף וסיוע רב יותר. היה כעס על האח שהוא "מנצל" את ההורים (ובעקיפין על חשבון יתר האחים), וכעס על ההורים בשל העדפה מופגנת כלפי האח הצעיר, שיצרה תחושות קיפוח קשות, שהובילו לטינה כלפי האח הצעיר (יוסף וכותונת הפסים, זוכרים?).

הקונפליקט קיבל ביטוי בסוגיית הצוואה של ההורים וחלוקת הנכסים בירושה. מדובר במשפחה עתירת נכסים, והאחים ביקשו להבטיח כי הצדק ייעשה, אם לא במהלך חיי ההורים אז לפחות לאחר אריכות ימיהם.

האחים הגיעו אלינו במצב שבו הם לא מדברים אחד עם השני כבר כמה שנים, וגם הדור הבא של הילדים שלהם לא. מרבית הליך הגישור הם אפילו לא הסכימו לשבת באותו חדר. אב המשפחה היה כמובן שבר כלי מהסיטואציה.

לאחר הליך גישור עדין שבו מצד אחד ניתן מקום לתחושות הקשות של כל המעורבים, ומצד שני בחנו את צורכי כל אחד מבני המשפחה, והעמקנו בשווי הנכסים וחלוקתם, ייצרנו פתרונות לכל המחלוקות הכלכליות. הסדרת העניינים הכספיים אפשרה לצדדים להיפתח לאפשרות של חידוש הקשרים, וקיימנו מפגש פיסגה של כל האחים יחד עם האב לקראת ליל הסדר הבא עלינו לטובה. מפגש זה היה תחילתה של דרך חדשה, פתח למפגשים נוספים וחידוש הקשר בין האחים וילדיהם.

זהו אחד מיני סיפורים מרגשים רבים שאנחנו פוגשים מידי יום בחדר הגישור, כאשר מתחים קשים וארוכי שנים מצליחים להגיע לעמק השווה ועם תקווה לחידוש היחסים.