פירוק מבנה המשפחה הוא הליך קשה מאד, שמציף המון תחושות. כשבני זוג נפרדים ומבנה המשפחה מתפרק, כולם חווים את כל קשת הרגשות האנושיים הנלווים למצב מורכב זה. עצב בצד אופטימיות, פחד בצד תקווה, אבל בצד התחדשות, כעס בצד פגיעות, והמון המון דאגה לשלומם של הילדים.

הבחירה לנהל את תהליך הפרידה בחדר הגישור, תוך כדי דיאלוג וגיבוש הסכמות, היא בחירה אמיצה ואחראית. כיוון שבשעת כעס עלבון ומחלוקות, הרבה יותר קל (כביכול) לבעוט ולריב. במובן הזה הליך הגישור, על רגישותו ועל מורכבותו, אינו שונה בין אם מדובר בזוגות להט"בים ובין אם מדובר בזוגות בני מין שונה. בכל זאת יש מספר נקודות בהן יש שוני בהליך הגישור לפרידה וגיבוש הסכמות בין זוגות להט"בים.

ראשית, ההלכה המשפטית המחילה את הדין העברי וקובעת חיוב אבסולוטי במזונות הילדים עד גיל 6 על האב בלבד, לא חלה. הדין היום מורה כי לאחר גיל 6, חיוב במזונות הילדים יחולק בין ההורים בהתאם ליחס זמני שהות, ויחס הכנסות. אולם עד גיל 6, החיוב במזונות הילדים חל במלואו על האב בלבד. אצל בני זוג מאותו מין מטבע הדברים הוראה זו איננה רלוונטית, והחיוב במזונות הילדים יחול על שני ההורים מגיל לידה בהתאם להסכמות ביניהם או לפי ברירת הדין.

באופן כללי הליך הגישור אצל זוגות להט"בים נעדר את ההטייה המגדרית שבני הזוג לעיתים מגיעים איתה לחדר הגישור, בדבר חלוקת התפקידים המסורתית. קרי האם אחראית על הטיפול בילדים והאב אחראי על הפרנסה. במובן זה, השיח בנושא תשלום המזונות וחלוקת תפקידי ההורות נעשה בגישה שוויונית.

שוני נוסף שמוצא ביטויו בהליכי פרידה בין זוגות להט"בים נעוץ בעובדה שישנם היבטים שלרוב לא מתקיימים אצל סטרייטים, כמו הורות שאינה ביולוגית, הצורך בהליכים משפטיים להכרה ורישום ההורות או העובדה שלא ניתן להינשא כדת ודין בארץ. לעיתים, בני הזוג נושאים איתם מטענים הקשורים בהורים או בחברה, בגין הבחירה בחיים להטב"ים וכן היבטים הקשורים בסבאות וסבתאות לנכדים שאינם הנכדים הגנטיים שלהם. נושאים אלה לא תמיד מדוברים אבל אם הם קיימים, הם נמצאים ברקע ומוסיפים לקושי הזוגי מטענים נוספים.

כאשר ההורות הלא ביולוגית לא הוסדרה (לא ניתן צו הורות פסיקתי או צו אימוץ), יש חשיבות בעיגון הקשר המשפטי בין ההורה הלא-ביולוגי לילדים, כחלק מהליכי הגישור והפרידה.

מכיוון שזוגות גאים נדרשים ממילא לתכנון התא המשפחתי,  זוגות רבים בוחרים לעגן ולעצב את הזוגיות וההורות שלהם בצורה חוקית בעזרת הסכם שנקרא "הסכם חיים משותפים". מדובר בהסכם משפטי בו לרוב מעגנים הסכמות הן ביחס לחיים המשותפים והן במקרה של פרידה, לדוגמא – חלוקת רכוש או הסכמות כלליות כלפי הילדים. לפיכך, במקרה של פרידה אצל זוגות להט"בים, במקרים רבים חלק ניכר מהשאלות שבמחלוקת כבר הוסדרו בהסכם והדבר יכול להקל על תהליך הפרידה ולמנוע חיכוכים רבים.

ככל ואין ברשות הצדדים הסכם חיים משותפים, או שבני הזוג מתנהלים בפועל שלא לפי ההסכם הקיים, הליך הגישור יכול לסייע לגבש את ההסכמות הדרושות, להפחית מ עוגמת הנפש ולאפשר למשפחה להמשיך ולתפקד יחד למרות הפרידה, תוך שימת דגש על רווחתם של הילדים.  

בפניה לעו"ד או מגשר להכנת הסכם חיים משותפים או להליך גישור לפרידה, כדאי לוודא כי עוה"ד או המגשרת בקיאים בסוגיות המשפחה הלהט"בית וכי אתם מרגישים בנוח בתוך ההליך.